סַמֶּלֶת טַל הַיְמָן, בִּתָּם הַצְּעִירָה שֶׁל דָּנִית וְשַׁי. נוֹלְדָה בְּיוֹם כ"ב בְּטֵבֵת התשס"א, שִׁבְעָה עָשָׂר בְּיָנוּאָר אַלְפַּיִם וְאַחַת בְּקִבּוּץ בֵּית קָמָה, אָחוֹת לְנֹעַם.
הִתְגַּיְּסָה לְצַהַ"ל בְּסֶפְּטֶמְבֶּר אַלְפַּיִם וְעֶשְׂרִים וְשֵׁרְתָה בְּחֵיל מַשְׁאַבֵּי אֱנוֹשׁ. שֶׁיָּרְתָה כְּמַשָּׁ"קִית נִפְגָּעִים בְּמִפְקֶדֶת קְצִין חִי"ר וְצַנְחָנִים רָאשִׁי.
טַל נָפְלָה בְּעֵת שֵׁרוּתָהּ בְּיוֹם כ"ח בְּאִיָּר התשפ"ב, עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּמַאי אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, הִיא הוּבְאָה לִמְנוּחוֹת בְּבֵית הֶעָלְמִין בְּבֵית קָמָה. הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ הוֹרִים וְאָח.
יְהִי זִכְרָהּ בָּרוּךְ.

דבר המשפחה: 
טל שלנו, מי היה מאמין שנצטרך לשבת פה בבית הספר בו למדת ולהיות נוכחים בטקס זיכרון. מי היה מאמין שהבור שנפער לנו בחיים יהיה כל כך עמוק, מקפיא, כואב ומלא בגעגוע
געגוע לילדה שהיא הכל מהכל ילדה שהיתה מסתובבת עם שמש בכיסים…וקרני האור היו בשערה.
טל שלנו, אהבה את בית הספר, את החברות את המרכז החברתי את הפעילויות המשותפות ובעיקר
את כל חבריה מהשכבה ב ה למדה, בתקופת בית הספר טל צמחה ועברה תקופה משמעותית של
בגרות, למידה פיתחה את הכישורים החברתים ומיקמה את תחושות הלב שלה …
הרגישות של טל לכל אדם באשר הוא לקבלת ילדים שונים, אחרים עם קושי כזה או אחר היה משהו
שמאוד מאוד העסיק את טל והיה חשוב לה.
הרצון שלה להתנדב לשנת שירות להיות עם ילדים הזקוקים לכך ולאחר מכן להתגייס למערך
הנפגעים של צהל מתוך אמירה החלטית שאמרה לנו כאשר הצענו לה לבחור אפשרויות נוספות.
היא ענתה : "אני רוצה לגעת באנשים, אני רוצה להיות במקום משמעותי עבורם כאשר הם צריכים"
וכך היא עשתה…
שבועיים לפני האסון הנורא טל קיבלה הצטיינות במערך הנפגעים של צהל בטקס מרגש עד דמעות
ולא ידענו ששבועיים אחרי נפגוש את כל קצינות המע רך בטיפול הנמרץ בסורוקה בין רגעים של
תקווה וייאוש וכאב אינו מרפה לרגע מאז ועד היום..
טל הרגישה שהיא עושה שליחות אמיתית במערך הנפגעים וכל פעילות שהיתה שותפה בה אם זה
קשר עם משפחות שכולות, אלמנות, חיילים שנפצעו, יתומים היא עשתה זאת בדרכה הרגישה
המיוחדת היור דת לפרטים האוספת והכל כך מחבקת.
היא ידעה להכיר ולהוקיר כל אחד ואחת שנקרעו בדרכה והיה לה חשוב להודות על כך
מצאנו הודעת ווצאפ ששלחה למפקדת שהיתה לה בקורס משקיות נפגעים:
"למפקדת חונכת שלי,
לשמחתי יצא לי שאת היית המלווה בהתנסות שלי
שהנוכחות שלך בשיעורים המקצועיים והערכיים היתה מורגשת מאוד.
היה לך חלק חשוב מההצלחה ומההרגשה שלנו בקורס פה.
אני שמחה שהיה לך את המקום וההזדמנות לספר על התפקיד שלך ועל כל החוויות מנקודת המבט שלך .
אני רוצה להגיד לך תודה שנתת לי את ההרגשה הנוחה לבוא לשתף ולהתיייעץ על הפעילויות ותודה על
הפרגון המשוב בסוף הפעילויות.
אני רואה בתפקיד שלך כמפקדת חונכת חשיבות רבה, את רואה אותנו ודואגת לדברים הערכיים והמלמדים
כמו לדוגמא התרגיל המסכם שהיה מאוד חשוב וכלל ההתנסויות שאת ליוות אותנו.
כמו המדס של השיעור של עינב ליאור ושלי, דברים שהם חוויות שנותנות גוון והיבטים נוספים לקורס.
ותודה שנתת לנו את המקום לכל זה. אני לוקחת מכך לדעת להסתכל על התפקדי תמיד בעינים בוחנות
ולהבין מה ניתן לשפר ואיפה אולי לתמוך ולעשות טוב יותר וזה הבסיס החשוב שנהיה כל הזמן בכוונה
לצמוח.
אני חושבת שאת מפקדת שהתפקיד חשוב לה ומשמעותי ויבכולתך לשלב את המשמעות והכבוד אני
מקווה שתמשיכי ללוות ולהדריך כך ושמכל פעם שאת עוסקת בכך תלמדי עו ,ד תצמחי ותתני מעצמך את
המירב כי אני שמחתי לקבל את הדברים, הדגשים והערכים ואני מאחלת ומודה לך על כך ובטוחה שתצליחי
בהמשך הדרך.
טל."
טל שלנו אהובה – קרה לנו הדבר הנורא מכל ואנו בגעגוע שאין לו מילים או הסבר
אילו רק יכולנו לספר לך כמה מתגעגעים וכמה אנו גאים בך ולכמה אנשים נכנסת ללב
וכמה סיפורים אנו שומעים מחברות/חיילים ששולחים לנו מה היית עבורם.
טולי שלנו – לו רק יכולנו לספר לך…
לו רק יכולנו
לו רק היית