דן נולד ב 21 ביוני 1989 בבית קמה להוריו מירתה וחררדו אחיהם הצעיר של יוחאי, גלעד ונעמה.

דן סיים את לימודיו ב"מבואות הנגב" בקבוצת "חוף", בשנת 2007 והתגייס לנח"ל.

ב 10 במרץ 2010 נפצע דן אנושות בתאונת דרכים סמוך למישור אדומים, דן נאבק על חייו במשך שבעה ימים ונפטר ב 16 במרץ 2010. 

אלה שמאמינים באלוהים אומרים שתמיד הוא לוקח אליו את הטובים ביותר, כי הוא רוצה אותם קרוב אליו ואלה שאינם מאמינים, מוצאים את עצמם שואלים שוב ושוב: "אבל למה? למה דווקא הטובים ביותר?"

דן איננו. דן? דן שתמיד, אבל תמיד מחייך? דן שהמילים "טוב לב" פשוט קטנות עליו? הילד היפה, אהוב הבנות, הבן הקטן של מירתה וחררדו. האח הקטן של יוחאי, גלעד ונעמה. דן של דורון, החברה האוהבת. דן מקבוצת "חוף". דן החייל, איש הנח"ל. דן שלנו, ילד טוב בית קמה.

ועכשיו? מה נשאר לנו? מה יישאר? התמונות? הסיפורים? הבדיחות? וזהו? אפילו לא 21 שנות חיים? החיים שהיו יפים כל כך וקצרים כל כך? משפחתך אינם משים ממיטתך וחבריך באים לסעוד ולחזק, ליווינו אותך כולנו בדאגה, מצפים לכל בדל מידע, נדרכים מכל צלצול טלפון ומקווים, מקווים בכל לבנו שתשרוד, שתצא מכלל סכנה, שתחיה. ואחר כך, אמרנו, אחר כך נדבר על כל השאר – על שיקום, על חזרה לתפקוד, כי זה דן. הוא צעיר, הוא חזק, הוא יתגבר.

שבעה ימים נאבקת על חייך, דן. שבעה ימים שבהם היטלטלת בין חיים למוות, בין יאוש לתקווה ובעוד בני אבל זה לא קרה. לעת ערב הכתה בנו הבשורה המרה כברק. דן לא שרד. המאבק תם. ואנו מבקשים לשוא מילים של נחמה. ואין נחמה.

מירתה וחררדו, יוחאי, גלעד ונעמה, דורון וסבתא פאולינה. לבנו אתכם בכאבכם, הכאב הנורא של משפחת שניר, שהוא גם כאבנו, כאבה של משפחת בית קמה, שנפרדת היום מבן יקר, בן אהוב. כי בלבנו, דן, אתה חי ותחיה תמיד.