היסטוריה

בית ספר מבואות הנגב נוסד בשנת 1963, כבית ספר של השומר הצעיר, ושימש כבית ספר ופנימייה. הוא הוקם במימונם של הקיבוצים שובל ובית קמה.

במחזור הראשון למדו 39 חניכים בשני בניינים בעלי שתי קומות. לכל שכבה היו מחנך ומדריך.

בית הספר היה שש שנתי . המורים הגיעו מהקיבוצים בלבד. בית הספר כונה "המוסד". והחניכים נקראו "מוסדניקים".

בסוף שנות השישים הצטרפו גם הנערים מדבירה ולהב. בכל שכבה למדו 20-25 חניכים בלבד.

 

בשנים הראשונות של מבואות הנגב לא  נבחנו החניכים בבחינות הבגרות. רק בשנות השמונים החלו בהדרגה תלמידי המוסד, בעקבות לחץ של משרד החינוך, להבחן לתעודת הבגרות כחלק ממערכת הלימודים.

חוץ מלימודי ליבה, נלמדו בבית הספר גם מקצועות לא קונבנציונליים: לימודי שואה, מוסיקה, חקלאות.

כמו כן התקיימו פעילויות לימודיות שנקרא "מעורבות בחברה". הנוער הקיבוצניקי היה מנותק למדי מחיי העיר והכפר בישראל. בתכניות המעורבות החברתית היו הנערים יוצאים מחוץ לשובל, למפגשים עם אנשים ערבים ישראלים בצפון, עבודה במפעל בעיר. מפגש עם דתיים חרדים ועוד.

 

למורי ומדריכי המוסד היה חשוב להעביר לתלמידים את ערכי הקיבוץ:

ערכים הומניטריים וערכי יסוד.

התמודדות אישית עם כל נער.

חינוך הנוער בדרך הקיבוץ.

הכנה ללימודי המשך.

בין המחנכים הראשונים ניתן למצוא את יהודה באואר שלימים הפך להיות חוקר השואה ואת חיים אורון (ג'ומס) שהיה חבר כנסת ושר החקלאות.

 

הלינה המשותפת במוסד נועדה ליצור מערכת חברתית וקבוצתית.

השומר הצעיר היתה התנועה החברתית והחיים במוסד חולקו לשניים: בבוקר לימודים, אחר הצהריים, אם לא עבדו בקיבוץ,

ובערב – החיים החברתיים.

חברת הנעורים ניהלה את חייה באופן כמעט עצמאי. הנערים הקימו ועדות שונות בנושאים שונים הקשורים לחייהם.ולחיי הקיבוץ והתנועה. הערבים הוקדשו לפעילות של השומר הצעיר, פעילויות חברתיות שונות, או לראות טלוויזיה בחדר התה, שהיתה נדירה אז בקיבוצים.

החניכים התעוררו בשעה שש בבוקר ושתו תה בחדר התה. על ההשכמה ונכנת התה היו אחראים החניכים התורנים.

הם החלו ללמוד ברבע לשבע. בשעה 8.00 יצאו החניכים לחדר האוכל לארוחת בוקר. לאחר חצי שעה התלמידים חזרו ללימודים. שוב יצאו לחדר האוכל ב12.30.  הסעות לקיבוצים היו ב 1.10 או ב 3.30 .

בימים בהם החניכים למדו יום קצר, הם עבדו בקיבוץ שלהם בענפים השונים.

בשעה 8.00 בערב הגיעו כל החניכים חזרה לפנימייה, לפעילויות השונות ולשנת לילה. בשעה 23.00 היה כיבוי אורות.

לתלמידי כיתות ז' היה "טקס חניכה".  

הטק כלל:

להעיר את חניכי כיתה ז' בין 1.00 ל 2.00 בלילה.

לצעוק ולצרוח עליהם בקולי קולות,

לקשור להם את העיניים

להביא אותם למקום חשוך

להרטיב אותם

לפזר עליהם קש

למרוח אותם ב – זבל עופות, קמח, מים, ביצים, זבל פרות

להרטיב שוב

וכן הלאה עד להשבעה

"והגדת לבניך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשיהו להם בכניסתם למוסד".

בשנת 1986 הופסקו טקסי החניכה בה מעורבים מעשים אלימים ומפחידים ונשאר רק טקס חניכה צנוע לתלמידי כיתה ז'.

בתחילת שנות האלפיים הופסקה עבודת הנערים בקיבוצים, כיוון שבבית הספר עברו לחמישה ימי עבודה בשבוע, ללא יום שישי.

 

חודש לפני פורים היתה שכבה י"א מתחילה בהכנות למסיבת פורים. לכל פורים היה נושא נפרד. החניכים היו מכינים את התפאורה, האוהלים, המבוכים, ציורים על קירות המבנים ואפילו על פחי הזבל. הם הכינו הצגת פורים. בערב הגיעו ההורים וחזו בהצגה. לאחריה נותרו רק החניכים במוסד.

 

בסוף שנת הלימודים הכינו תלמידי המגמות השונים תערוכה בנושא המגמה. התערוכה הוצגה בחדר האוכל של קיבוץ שובל .

 

בתחילת שנות התשעים הגיעו למבואות הנגב תלמידים לכיתה ט' מהיישוב להבים: אלו מהם שהגיעו בשנים 1990-1993 למדו את מלוא ארבעת השנים. קבוצת התלמידים שהגיעה בשנת 1993 למדה רק שנה אחת. ההסתגלות בין תלמידי להבים והחניכים הקיבוצניקים לא צלח. הקיבוצניקים ותלמידי להבים היוו שתי קבוצות נפרדות, שלא יצרו קשר ביניהן.

למוסד מבואות בנגב חשוב היה להכניס עוד תלמידים משיקולים כלכליים, אך גם כדי להגדיל את מספר התלמידים וכך להגדיל את מספר המגמות הנלמדות בבית הספר.

בשנת  הלימודים תשנ"ו הצטרפו למבואות הנגב תלמידים מאופקים. החל משנת לימודים זו הצטרפו תלמידים גם מבאר שבע, נתיבות, באר שבע, מושבי יחדיו, מבועים, מסלול, גילת. הצטרפו גם תלמידים מהחוות באזור. וגם תלמידים מרהט ולקיה.

בשנת 1998 הגיעה למבואות הנגב הקבוצה הראשונה של נעל"ה – נוער עולה ללא הורים. את מירב כיתה י' הם למדו כקבוצה נפרדת, אולם את כיתות י"א וי"ב הם למדו עם שאר תלמידי בית הספר.

עד שנת 2011 פעלה הפנימייה בבית הספר.

בתחילת שנות האלפיים למדו בבית הספר יותר תלמידי חוץ מאשר תלמידי קיבוצים.

בשנת  2012 עבר בית הספר לרשות מועצת בני שמעון. החל משנה זו לומדים בבית הספר בעיקר תלמידי המועצה ומיעוט של תלמידים מהיישובים הסמוכים.

 

מקורות:

ויקיפדיה – הערך מבואות הנגב

ספרי מחזור של מבואות הנגב

חוברת "המוסד הזה" 1988

ראיונות עם ותיקי המוסד